הנשמת היילוד לאחר הלידה - מקרים של רשלנות רפואית

ישנן מצבים בהם תינוק עלול להפסיק לנשום בזמן הלידה או זמן קצר לאחר הלידה. במצב זה כאשר התינוק מפסיק לנשום המשמעות היא שמוחו, ליבו ואברי הגוף שלו אינם מקבלים חמצן. כתוצאה מכך הדופק של התינוק יורד באופן משמעותי עד כדי אי יכולת לזהות דופק בכלל. תינוק אינו יכול להישאר ללא חמצן יותר מארבע דקות, למעשה מעבר לשש דקות נגרם נזק בלתי הפיך למוחו. מכאן אנחנו מבינים את החשיבות הקריטית שבהחייאה תוך שמירה על זמן תגובה מהיר כאשר מתרחשת הפסקת נשימה לאחר הלידה.

ישנם מקרים בהם גם לאחר לידה שמסתיימת בצורה תקינה, עלולים להופיע סיבוכים רפואיים שיכולים להוביל לנזק בלתי הפיך לתינוק עד כדי מוות. במקרים מעין אלה לתפקודו של הצוות הרפואי, אופי פעולותיו ומהירות תגובתו ישנה שיבות קריטית לתוצאות הארוע. שגיאה בשיקול הדעת או אפילו השתהות במתן טיפול עשויים להביא לתוצאות הרות אסון. תפקידו של בית המשפט הוא לבחון את התנהלותו של הצוות הרפואי ולהכריע האם הייתה רשלנות רפואית או לא.

בפס"ד בעא 291/06 פלוני נ' מדינת ישראל, נדונה השאלה האם הייתה רשלנות רפואית בעקבות השתהות בביצוע פעולות החייאה בתינוק שרק נולד. במקרה זה תינוק שנולד בלידה מזורזת שהסתיימה בהצלחה הועבר למחלקת המעבר בה שוהים התינוקות רגע לפני שהם עוברים למחלקת יונקים. בשלב זה התינוק החל לסבול מהפסקות נשימה ועורו הכחיל. הצוות הרפואי נתן לתינוק חמצן וביצעו בו החייאה. לאחר כחצי שעה סבל התינוק מהפסקת נשימה נוספת וטופל בצורה דומה. בשלב זה הרופאים הבינו כי הפסקות הנשימה של התינוק נובעים ממשככי הכאבים שניתנו לאם בעת פעולת זירוז הלידה. לאחר כשעתיים מהפסקת הנשימה הראשונה התינוק הועבר למחלקה לטיפול נמרץ לצורך בירור מעמיק יותר במצבו, כשהוא מונשם. בסיומם של האירועים התברר כי התינוק סובל משיתוק מוחין בשיעור של 100%.

כנגד בית חולים סורוקה הוגשה תביעה בגין רשלנות רפואית בטענה כי מהות הטיפול במחלקות המעבר והטיפול הנמרץ היה רשלני וכי הייתה השתהות יתר בהעברת התינוק בין מחלקת המעבר למחלקת הטיפול הנמרץ. התביעה נדחתה והתובעים הגישו ערערו על פסק הדין של בית המשפט המחוזי לבית המשפט העליון. בית המשפט קבע כי בנסיבות העניין היה על הרופאים להגיב בצורה שונה וכיון שלא פעלו כך עולה התנהגותם בגדר התרשלות.

סיפור נוסף של קביעת רשלנות רפואית במתן החייאה לתינוק שנולד הוא סיפורה של צעירה בת 23 שחשה צירים וכאבים קשים בשבוע ה- 39 להריונה (נציין כי זה הוא לה הריון שני) והופנתה לבית חולים סורוקה שבבאר שבע. הצוות הרפואי במקום ביצע בה ניטור עוברי שבו נצפתה האטה אקראית חד פעמית בדופק העובר ועקב כך הוחלט לבצע בה השראת לידה. כלומר, הליך רפואי ליילוד העובר במצב שעדיין לא החלה לידה (בניגוד לזירוז לידה). הליך זה מבוצע על ידי הזלפת פיטוצין לוריד של היולדת, שמגביר ומאיץ את התכווצויות הרחם. בית המשפט קבע (ת"א 4541-05 ס.א.ק. נ' המרכז הרפואי סורוקה ושירותי בריאות כללית) כי בית החולים התרשל הן לגבי עצם קבלת ההחלטה בדבר ביצוע השראת הלידה והן לגבי אופן ביצוע השראת הלידה וכי רשלנות זו גרמה לכריתת הרחם של התובעת וללידת בנה כשהוא כבר במצב של מוות קליני ומאמצי ההחייאה שבוצעו בתינוק לא הועילו בשלב זה. בעקבות כך, בית המשפט קבע לתובעת פיצויים בסך כולל של 1,050,000 ₪.

מפסקי דין אלה ניתן ללמוד כי החייאת תינוק לאחר הלידה היא אינה מקרה המבודד תרחישים נוספים בזמן האירוע שהובילו לצורך בהחייאה. עובדה זו הופכת את הקביעה לרשלנות רפואית בעת הנשמת היילוד לאחר הלידה למורכבת יותר. לכן, ייעוץ משפטי הניתן על ידי עורכי דין המתמחים ברשלנות רפואית, בעיקר זו הנובעת מארועים של הנשמת היילוד לאחר הלידה, היא מהותית. אם כהורים טריים, חלילה נוצרה מציאות בה אתם עומדים בפני ארוע דומה של פגיעה, נזק או אפילו מוות בעקבות מה שנראה לכם כרשלנות רפואית, מומלץ לפנות לעורכי דין המתמחים בתחום זה.