התיישנות של תביעה פרושה כי במקרים בהם הוגשה תביעה לאחר תום תקופת ההתיישנות, התביעה תידחה אך ורק בשל האיחור הגשתה ללא כל קשר לסיכויי התביעה. החוק המרכזי הנוגע להתיישנות בישראל הוא חוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958, שקובע תקופת התיישנות של 7 שנים עבור כל תביעה (מלבד בתחום המקרקעין) מהיום שבו נולדה עילת התביעה ועד יום הגשת התביעה. נושא ההתיישנות בסוגי הרשלנות נוגעת בעולמות רבים, לדוגמא מה דינה של רשלנות רפואית הגורמת נזק ארוך טווח לאדם מיום היוולדו.
פסק דין המר (בע"א 1326/07 ליאור המר נ' פרופ' עמי עמית) עוסק בשאלה מהותית בתביעת רשלנות רפואית. האם ראוי ומוסרי להותיר על כנה את עילת התביעה שעניינה "חיים בעוולה", התשובה שניתנה בפסק דין המר היא שאין לאפשר המשך הגשת תביעות בגין עילה זו.
התביעה נשוא הבקשה הוגשה בתאריך 24/9/12 על ידי הורי קטין, שנולד בתאריך 9/10/96, כלומר שהילד הגיע לגיל 16 שנים. ההורים תבעו את הצוות הרפואי כי בעקבות מעקב הריון לקוי נולד הקטין עם מומים רבים, ואילו היו מאבחנים את מומיו בשלב ההריון, ניתן היה למנוע את הבאתו לעולם, ומכאן שהולדתו של הקטין היא בגדר 'הולדה בעוולה'.
הלכת המר למעשה העבירה את עילת התביעה של היילוד להוריו (זאת בניגוד "להלכת זייצוב" שהיתה נהוגה עד אז, שעל פיה גם הקטין שנולד יכול היה לתבוע בגין "החיים בעוולה"). כלומר, רק ההורים יוכלו לתבוע בגין "הולדה בעוולה"- אך יוכלו לתבוע את מלוא נזקיו של הקטין הכרוכים בחיים בצל המום וכן לתבוע כמיטיבי נזקו של הקטין.
שינוי נוסף שיצרה הלכת המר, היא מועדי ההתיישנות, אם בעבר הקטין יכול היה לתבוע בגין "חיים בעוולה" עד גיל 25 (7 שנים לאחר היותו בגיר), הרי שבעקבות הלכת המר ההורים יכולים לתבוע עד 7 שנים בלבד,לאחר הלידה.
לאחר הלכת המר, עלתה השאלה מה דינם של תביעות העומדות תלויות על פי הלכת זייצוב. מענה לכך נתנה השופטת דליה גנות שנדרשה לשאלה זו בת"א 24016-02-12 רוני נתנאי (קטין) ואח' נגד בית חולים הדסה עין כרם ואח'. היא קבעה כי העקרונות שנקבעו בהלכת זייצוב, שעיקרם דאגה לרווחת הקטין והטלת התשלום על הגורם המעוול, עומדים וקיימים. השינוי הוא שהזכות לתביעה במקום שתעמוד לקטין, תעמוד מעתה להוריו במקרים אלה. השופטת דליה גנות קבעה כי מרוץ ההתיישנות על תביעות אלה יחל ביום שבו ניתנה הלכת המר, שהולידה את עילת התביעה של ההורים.
סוגית ההתיישנות על כל סוגי הרשלנות, חלה במישורים נוספים מלבד הרשלנות הרפואית. למעשה היא חלה גם על תגמולי ביטוח. כיום, תקופת ההתיישנות המקוצרת הקבועה בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, חלה אך ורק על תובענה לתשלום תגמולי ביטוח. כלומר, היא אינה חלה על זכויות תביעה שיש למבוטח כלפי מבטחו מכוח הדין הכללי, כגון תביעות נזיקיות הנובעות מרשלנות מקצועית של המבטח.
מכאן, במידה ונגרם לך עוול בגין רשלנות מקצועית הן בפן הרפואי, הביטוחי או בכל תחום אחר ועבר זמן רב מיום העוולה, תבחן את נושא התביעה מול גורמים משפטיים המתמחים בנושא זה. החוק בגין התיישנות כל סוגי הרשלנות לרבות הלכת המר, לרבות תגמולי ביטוח אינו אחיד לכל המקרים וייתכן כי עורך דין המתמחה בתחום זה יידע לייעץ לך האם ישנה קיימת עילה לתביעה והאם חל עלייה חוק ההתיישנות. מומלץ שבמקרים של התרשלות מקצועית לא לנסות ולהתמודד לבד על בסיס מידע אקראי שאנו אוספים לרוב מהאינטרנט או מחוויות של הסובבים אותנו. עדיף לפנות למומחים משפטיים שיידעו לתת הכוונה מקצועית אמיתית.