"תסמונת שאיפת מקוניום" - רשלנות רפואית

מקוניום (Meconium) היא הצואה הראשונה של העובר (היילוד), היא מורכבת ממים שבהם יש שאריות של תאי רירית המעי, מלחי מרה והפרשות נוספות שהופרשו מגוף העובר למי השפיר ונבלעו על ידו. ההגדרה של מים מקוניאליים (Meconial water) היא מי שפיר שמכילים מקוניום שהופרש על ידי העובר בטרם לידתו.

המצב התקין הוא שהתינוק מפריש מקוניום כיומיים לאחר הלידה, מחוץ לרחם כמובן). ישנם מקרים בהם העובר בטרם לידתו משחרר את הספינקטר האנאלי ומשחרר מקוניות אל תוך שק מי השפיר. זה עלול לקרות כתגובה למצוקה עוברית בעקבות מחסור באספקת החמצן. אחת הסכנות במי שפיר מקוניאליים היא שהעובר ישאף את המקוניום לריאות. במצב זה של שאיפת הצואה הראשונה לריאות העובר נוצר מצב של חסימת דרכי האוויר של העובר ומצוקה נשימתית. לתופעה זו קוראים "תסמונת שאיפת מקוניום".

שאיפת מקוניום יוצרת אצל העובר חסימה של דרכי האוויר, מה שעלול לגרום לדליפה של אוויר מהריאה, דלקת ריאות כימית ויתר לחץ דם ריאתי המופיעה בעקבות מחסור ממושך בחמצן, התעבות של כלי הדם בריאות ועלייה של התנגודת בהם. כל אלה עלולים לגרום לנזק בלתי הפיך לתינוק במידה ולא יטופלו במהירות וביעילות הנדרשת ואף למוות. שיעור התמותה בתינוקות שלקו בתסמונת זו עומד על 1.2%.

נסביר כי רוב היילודים מצליחים להחלים מהמחלה הריאתית, אך ישנם מקרים בהם יפתח התינוק מחלה ריאתית כרונית. במקרה כזה התינוק צפוי לסבול במשך השנה הראשונה לחייו מזיהומים חוזרים ונשנים בדרכי הנשימה. במקרים בהם "תסמונת שאיפת מקוניום" הייתה חמורה ונוצר מצב של תשניק סב לידתי, התינוק צפוי לפגיעות נוירולוגיות כמו שיתוק מוחין או פיגור שכלי שנגרם למערכת העצבים המרכזית.

 במצב של פגיעה בעקבות "תסמונת שאיפת מקוניום" יש מקום לבחון את הפעולות שבהם נקט הצוות הרפואי טרום לידה, במהלך הלידה ולאחריה. בספטמבר 2020, פורסם באתר 'פסק דין' הישראלי מקרה של תביעה שהגשה לבית המשפט המחוזי מרכז, כנגד בית החולים 'פוריה'. בתביעה נטען כי בשל העיכוב הרשלני בלידה,  העובר שאף מים מקוניאליים שגרמו לפגיעה מתמשכת. הילד (העובר) שהיה בן תשע בעת הגשת התביעה הילד היה מרותק לכיסא גלגלים וסבל מאפילפסיה ומדלקות במערכת הנשימה.

האם היולדת הייתה בת 18 שנים כאשר הגיעה לחדר הלידה וזו הייתה הלידה הראשונה שלה. היא הגיעה לבית החולים כאשר הייתה בשבוע 41+3 עם מיעוט מי שפיר וחשד לרעלת היריון. למרות כל הסימנים הללו רק שבע וחצי שעות לאחר שהגיעה היולדת לבית החולים, החלה הפעלת לידה לא יעילה, ללא פקיעת מי שפיר, תוך התעלמות מהופעת האטות בקצב לב העובר. לאחר רצף נוסף של שלוש האטות בקצב הלב של העובר שהעידו על מצוקה נשימתית, נפקעו מי השפיר ונמצאו בהם ראיות למקוניום (שאריות צואה). בשלב זה הוחלט על ניתוח קיסרי אך הוא בוצע רק 40 דקות לאחר קבלת ההחלטה.

כתוצאה מארועים אלה התינוק נולד ללא נשימה ספונטנית, כיחלוני ומכוסה במקוניום. בכל שאיבה מריאותיו יצאו גושי צואה. מצבו הנשימתי הלך והחמיר והוא הועבר לבית חולים שניידר לצורך טיפול באקמו (מכשיר לחמצון חוץ גופי). בחוות דעת שהגישו התובעים נכתב כי ניתן וצריך היה למנוע את המצוקה של העובר ושאיפת המקוניום על ידי פקיעת מי השפיר וחילוצו מוקדם יותר באמצעות ניתוח קיסרי, אשר התעכב ללא כל הצדקה רפואית.

במקרים מעין אלה הפיצויים שניתן לתבוע הם כ- 4,500,000 ₪ ועד כ- 7,500,000 ₪. במקרה של האישה ההרה בת ה18, היא הגיעה לבית החולים לאחר שבוע 40 של הריונה. משרד הבריאות הוציא חוזר קובע לבתי החולים כיצד לנהוג: מתי להשרות את הלידה, מתי ליילד ומתי לעקוב. לפי גיל ההריון, שבוע 40, 41 או 42. כל הפרה של החוזר יכולה להקים זכות לתביעה.

תביעה בגין רשלנות רפואית במקרים בהם נוצרה פגיעה בעובר או באם בעקבות החלטות שגויות של הצוות הרפואי או בעקבות דחיית טיפול כזה או אחר, צריכות להיות מלוות בחוות דעת רפואית מקצועית. משרד עורכי דין המתמחה בתביעות בגין רשלנות רפואית הוא השלב הבא שעל ההורים לעשות, לאחר שבנם או ביתם נפגעו במהלך לידתם. בכדי לעשות זאת, כדאי להעזר בעורכי דין שמכירים את נבכי בית המשפט, את התקדימים, את החוק ואת עולם המפגש שבין עולם הרפואה לעולם המשפט. תביעה על רשלנות רפואית מגישים באמצעות משרד עורכי דין המתמחה בתחום.